חווית שירות נגיש ומקומו של מעצב הפנים

חווית שירות נגיש ומקומו של מעצב הפנים

למעצבי פנים יש תפקיד חשוב בתכנון מרחב אסתטי ומעוצב וזאת תוך ראיית הגורם האנושי הפועל בתוכו. לאפשר איכות חיים, נוחות ועצמאות לכלל האוכלוסייה על צרכיה.

התכנון והעיצוב צריכים לעבוד כיחידה אחת עם חוויות השירות ולאפשר נגישות ושוויון, תוך התייחסות לרוחב המעברים, דלפקי השירות, התאמת הריהוט, שילוט המאפשר התמצאות ואפילו התייחסות לשילובי צבעים וסוגי ריצוף.

אני מוצאת שחוסר ידע בקרב מעצבי פנים, מוביל לעיתים לבחירה ותכנון לא נכונים של אלמנטים במרחבי השירות.

מאמר זה רכזתי מספר דגשים בתכנון המובאים לידי ביטוי בתקנות ותקנים הנדרשים במרחב הציבורי.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מגדיר את מטרתו הרשמית:

"להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה ובכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים, באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות וכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולותיו."

בהתייחס לתכנון מרחב אלו האלמנטים המשמעותיים בחוק -

• נגישות: מתן אפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירותים, קבלת מידע, ושימוש במתקנים - כל זאת באופן שוויונית, מכובד, עצמאי ובטיחותי.
• הכלה: קבלת שירות קהילתי יחד עם כלל הציבור, תוך התאמה מלאה לצרכיו הספציפיים של האדם.

נגישות מבנים, תשתיות וסביבה (מתו"ס) מול נגישות השירות.

הדבר הראשון שאנחנו פוגשים בתכנון מרחב נגיש, הינה הנגישות הפיזית במבנה. 

הכוללת אלמנטים כמו חניות נגישות, כניסה נגישה למבנה, מעברים מותאמים, שירותים נגישים, מעליות.

עם זאת, חווית שירות נגישה דורשת מעבר לכך. גם אם המבנה נגיש פיזית, על מעצבי הפנים לדאוג לנגישות השירות, הכוללת: ציוד, ריהוט מותאם, מעברים בין פרטי ריהוט, גבהים מותאמים, בחירת צבעים ושילוט ברור.

מה בדיקת סקר נגישות (טופס 2 או 9)

במסגרת הסקר, נבדקים כלל האלמנטים הנדרשים בנגישות ושם עולה לא פעם הפער בין דרישות התקנות, לאלמנטים שנבחרו ותוכננו ע"י מעצבים ע"פ פרמטרים של יופי ולא תואמים את התקינה.

חובת הסקר חלה על נותני שירות לציבור שמפעילים מקום שירות פיזי ומקבלים קהל. 

• חנויות ורשתות קמעונאיות
• מסעדות ובתי קפה
• מרפאות ומרכזים רפואיים / קופות חולים
• משרדי ממשלה ורשויות מקומיות
• בנקים וחברות ביטוח
• בתי מלון ומוסדות תרבות

דגשים ותקנות בתכנון ועיצוב פנים

מעברים ומכשולים (תקנה 15)

• רוחב מעבר פנוי: המעבר בין פריטי ריהוט וחפצים כבדים או מקובעים חייב להיות ברוחב של 90 ס"מ לפחות.
• מכשולים בדרך ומסלול הליכה: אלמנט הבולט מהקיר בלמעלה מ-10 ס"מ, ואשר הגובה התחתון שלו הוא מעל 30 ס"מ מהרצפה (מכשול ללקויי ראייה עם מקל נחייה), מחויב בסימון אזהרה ייעודי או הגנה מתאימה.

 

עמדות שירות ודלפקים (תקנה 18)

• עמדה נגישה בישיבה: נדרשת לפחות עמדה אחת מתוך 10 עמדות. גובה משטח העבודה יהיה 73-80 ס"מ, רוחב מינימלי 90 ס"מ, וחלל חופשי לברכיים בצד מקבל השירות בעומק של 48 ס"מ.
• עמדה נגישה בעמידה: גובה הדלפק או עמדת השירות לא יעלה על 105 ס"מ (לפחות עמדה 1 מתוך 10)
• פתחי חציצה: בשולי פתח חציצה (כמו חלון זכוכית) בין נותן השירות למקבלו, יש לבצע סימון בגוונים בעלי ניגוד חזותי מודגש.

 

מקומות המתנה וריהוט (תקנות 18ד, 19, 23)

• מושב מותאם: לפחות 10% ממקומות ההמתנה (ולפחות כיסא אחד) חייבים להיות מושב מותאם. מושב מותאם מוגדר ככיסא יציב, בגובה פני מושב של 45-48 ס"מ, עומק מושב של 40-45 ס"מ, ובעל ידיות באורך של 30 ס"מ ובגובה של 18-24 ס"מ מעל המושב.
• שטחי המתנה ייעודיים: יש לספק שטח רצפה פנוי (בגודל של 120 ס"מ אורך על 80 ס"מ רוחב) עבור כיסאות גלגלים, בשיעור של 4% ממספר עמדות השירות (ולפחות מקום אחד).
• מושבים לצורך מנוחה (תקנה 23ב) :בבניין שבו מרחק ההליכה מהכניסה ועד לנקודה המרוחקת ביותר באותו מפלס עולה על 60 מטרים, חובה להתקין מושב מנוחה מותאם. באופן שאינו מפריע או מהווה מכשול למעבר הציבור.

שילוט והכוונה (תקנה 18)

• סימון כניסות: כניסה נגישה תסומן בסמל הנגישות הבינלאומי. כניסה שאינה נגישה תכיל שלט הכוונה ברור המפנה אל הכניסה הנגישה הקרובה.
• מיקום שלטים :שלטי הכוונה ימוקמו על קיר כך שמרכז המידע יהיה בגובה של 150ס"מ.
• עיצוב השלט: גוון האותיות חייב להיות בניגוד חזותי מובהק לרקע, והטקסט ייכתב בגופן פשוט וקריא.
• שלט מספר חדר מישושי (ברייל): חובה במבני ציבור, משרדי ממשלה, ביטוח לאומי, רשויות מקומיות, מוסדות חינוך, תרבות ואירוח. השלט יוצב בכניסה לכל חדר או על גבי הדלת.

 

תאי מדידה והחלפת בגדים (תקנה 24)

• בתא אחד לפחות בכל מפלס יש לספק שטח סיבוב חופשי לכיסא גלגלים (במידות 130x170 ס"מ או150x150 ס"מ).
• התא יצויד בכיסא מותאם ובמראה שהקצה התחתון שלה אינו גבוה מ 45 ס"מ והקצה העליון שלה אינו נמוך מ 175 ס"מ.
• מתלי הבגדים בתא יהיו בצבע בעל ניגוד חזותי לקיר.

 

תקן ישראלי ת"י 1918 חלק 3.1 - נגישות הסביבה הבנויה.

בחלק זה אני מרכזת תקנים נוספים הנוגעים לנגישות ועיצוב

• זיהוי פתחים ודלתות: יש ליצור ניגוד חזותי ברור בין הדלת לגוון הקיר סביבה (כולל בדלתות מעליות). כמו כן, ידית הדלת צריכה להיות בניגוד חזותי לכנף הדלת.
• ידיות ומנעולים: יותקנו בגובה של 85 עד 110 ס"מ מהרצפה. חל איסור על שימוש בידיות כפתור הדורשות פעולת סיבוב באזורים נגישים.
• ניגוד חזותי במסדרונות: לאורך מסדרון, על הרצפה או על הקיר, יהיה סימן חזותי בגובה של עד 2 מטרים. ניתן להשתמש בפס צבע, מאחז או פנל של ריצוף, שיהיו בניגוד חזותי לדרך.
• סימני אזהרה במדרגות: התקנת משטחי אזהרה ופסי סימון נדרשת כדי להזהיר אנשים עם מוגבלות בראייה לפני הגעה לירידה במדרגות
• מאחזי יד: צורת החתך של בית האחיזה תהיה עגולה או מעוגלת בצורה המאפשרת גריפה נוחה ויציבה. קוטר חיצוני: לא פחות מ 3 ס"מ ולא יותר מ 3-4 ס"מ (בהתאם לחתך עגול או פחוס).

הנגשה פרטנית (במרחב הפרטי/הביתי)

בעבודה מול לקוח פרטי, העקרונות משתנים ומקבלים אופי אישי:

• התאמה אישית חופשית: יצירת פתרונות מותאמים אישית לאדם, ללא חובה קשיחה לדבוק בלשון התקנות הציבוריות (אם כי מומלץ לאמץ את הנחיות התקן הישראלי ת"י 1918 כבסיס).
• תכנון צופה פני עתיד: חשיבה על מצבי בריאות משתנים ודינמיים לאורך השנים.
• חוויה משפחתית כוללת: התייחסות לצרכים של יתר בני המשפחה במרחב הבית ליצירת שיפוץ הרמוני.
• שיח בגובה העיניים: ניהול תקשורת עניינית, מקצועית ונטולת רחמים מול הלקוח.
• אסתטיקה ועיצוב: מחשבה מחוץ לקופסה במטרה לספק פתרונות נגישות פונקציונליים שהם גם מעוצבים, מרשימים ומשתלבים בעיצוב הכללי.